מה ההבדל בין הדרה ונישול בצוואה
כאשר אדם עורך צוואה, עומדת לו הזכות לקבוע מי יירש את עיזבונו ומי לא. עם זאת, ההחלטה שלא לכלול יורש מסוים עשויה לקבל שתי פרשנויות משפטיות שונות: נישול והדרה. אף שלעיתים משתמשים במונחים אלו באופן חופף, קיים ביניהם הבדל מהותי שיש לו השלכות משפטיות חשובות.
נישול מתרחש כאשר המוריש מציין באופן מפורש בצוואתו כי הוא שולל את זכות הירושה של יורש פוטנציאלי, כגון ילד, בן זוג או קרוב משפחה אחר. נישול יכול לנבוע ממערכת יחסים מורכבת, מסכסוך אישי או משיקולים אחרים. במקרה כזה, לשון הצוואה צריכה להיות ברורה ומפורשת, שכן בהיעדר הצהרה חד-משמעית, עלול בית המשפט להידרש לפרשנות הצוואה ולבחון האם כוונת המוריש הייתה אכן לשלול את אותו יורש מירושתו.
הדרה, לעומת זאת, היא מצב שבו אדם מסוים פשוט אינו מוזכר בצוואה, אך ללא הוראה מפורשת השוללת ממנו את הזכות לרשת. הדרה יכולה להתרחש במכוון – כאשר המוריש מחליט שלא לכלול יורש מסוים, אך היא עשויה לנבוע גם משכחה או מהנחה שהעיזבון יחולק בהתאם לדין. במקרים כאלה, עשוי להתעורר ספק בנוגע לכוונת המוריש, ויורשים מודרים עלולים לטעון שהושמטו בטעות.
ההבדל הוא מהותי, יורש שנושל באופן מפורש לא יכול לרשת את המנוח, ואף לא לעשות הסכם חלוקה בין יורשים. להבדיל יורש שהודר מהצוואה (כלומר אין התייחסות אליה), עדיין יכול להיות צד בהסכם חלוקת עזבון, אם הוא יורש על פי דין.
כדי למנוע מחלוקות משפטיות, מומלץ לנסח צוואה באופן ברור ומדויק, תוך שימוש בלשון מפורשת במקרה של נישול, ולוודא כי אין מקום לפרשנויות סותרות שיכולות לעורר סכסוכי ירושה.
