ידועים בציבור? תעשו הסכם!

ביום 10.8.2023 יצאה הלכה חדשה ישנה מבית  מדרשו של בית המשפט העליון שמדגישה שוב כמה חשוב לערוך הסכם רכושי לבני זוג שמחליטים לא להתחתן.

מקרה שהיה כך היה, בני זוג גרו יחד וקיימו משק בית משותף. הם בחרו לא להתחתן, אבל הביאו לעולם שני ילדים. לאישה שהיתה חברת קיבוץ, היתה דירה, בה גרו הצדדים, שקיבלה במסגרת תהליך של שיוך נכסים בקיבוץ (תהליך שבו קיבוצים שעוברים הפרטה, מעבירים לבעלות החברים את הדירות שבהן הם גרים). לאחר כ 15 שנים נפרדו דרכיהם.

טענת האיש היתה כי בני הזוג היו ידועים בציבור, קיימו משק בית משותף וגידלו שני ילדים, בנוסף הוא טען שלולא ההכנסה שלו, לא היתה האישה יכולה לשלם את התשלומים שהיתה צריכה לשלם לשם ביצוע שיוך הדירה על שמה, ובנוסף שיפוץ מסיבי שנערך בדירה, נעשה מתוך כספים משותפים.

ביהמ"ש למשפחה קבע כי הצדדים אכן היו ידועים בציבור, וקיימו משק בית משותף ומשכך חלה עליהם הלכת השיתוף, כלומר הדירה שייכת בחלקים שווים לשני הצדדים.

האישה ערערה לביהמ"ש המחוזי, שם קבעו שאמנם הצדדים היו שותפים, אבל חלוקה של חצי חצי, אינה הוגנת, משום שלא היה "שיתוף מלא" בין הצדדים וקבעו שהדירה תתחלק 1/4 לאיש ו- 3/4 לאישה.

האיש ערער לביהמ"ש העליון, אשר קבע – אם מחליטים שהלכת השיתוף חלה, אז היא חלה על בני הזוג חצי – חצי ואי אפשר לקבוע חלוקה אחרת מחצי חצי.

שימו לב, אצל בני זוג שהם בני זוג נשואים, אפשר לקבוע שהחלוקה איננה חצי חצי, משום שעל זוגות נשואים חל חוק יחסי ממון בין בני זוג, וחוק זה קובע, שבנסיבות מסוימת, אפשר לערוך חלוקה שאיננה חצי חצי.

החלק האירוני, בפסק הדין הוא הטענה שבפסיקה ענפה של ביהמ"ש, בעניין הלכת השיתוף, עומדת ההנחה ש"חיי הזוגיות יוצרים שותפות רכושית-קניינית, שוויונית ומיידית, כבר במהלך הזוגיות". ובאותה נשימה נאמר "חריגה מחלוקה שיוויונית יכולה להתבצע רק מכוח הוראה מפורשת בחקיקה, שאינה קיימת בענייננו". הכיצד אפשר לטעון שמשהו שהוא יציר פסיקת ביהמ"ש, צריך להשתנות בדרך של חקיקה בלבד? האם "הפה שאסר הוא לא הפה שיתיר"? כלומר, אם ביהמ"ש הוא זה שיצר את הלכת השיתוף, האם לא הוא יכול לצקת לתוכה תוכן חדש? לעדכן אותה בהתאם לזמנים המשתנים? זאת ועוד, יש חוק (!) "חוק יחסי ממון בין בני זוג" קבע כי כאשר מדובר על בני זוג שנישאו, אפשר לקבוע בנסיבות מסוימת, שהחלוקה ביניהם לא תהיה שיוויונית, ואם כך נאמר על בני זוג נשואים, הרי שיש לומר את אותו דבר על ידועים בציבור, מכוח קל וחומר. במילים אחרות, אם המחוקק הביע את דעתו שלגבי בני זוג שהחליטו להתחתן, אפשר לקבוע חלוקה לא שיוויונית, וודאי שאפשר לעשות כן גם למי שנמצא ברף זוגיות "נמוך" יותר מבחינה משפטית, שעה שהחליטו לא להתחתן. למה על זוגות שהחליטו לא להתחתן חלה "הנחה" מחמירה יותר? למה לגביהם נקבע כי "חיי הזוגיות יוצרים שותפות רכושית שוויונית ומיידית? הרי בחרו שלא להתחתן!

עוד עניין שחשוב להתעכב עליו, ביהמ"ש העליון מנמק את פסק דינו בפסקי דין לגבי הלכת השיתוף, שרובם חלים על בני זוג שנישאו לפני 1974. נזכיר ש"חוק יחסי ממון בני זוג" חל על בני זוג שנישאו אחרי 1.1.1974, על כל הזוגות שנישאו לפני כן (רובם כיום בני 70-80) חלה הלכת השיתוף, שגורסת שבהינתן מאמץ משותף של בני הזוג, אז הרכוש שלהם משותף (כולל רכוש מלפני הנישואין). יחד עם זאת, קיים הבדל תהומי בין החלת הלכת השיתוף על בני זוג שנישאו לפני 1974 ונשואים זמן רב, לבין ידועים בציבור שמלכתחילה בחרו לא להינשא ולא להחיל על עצמם את חוק יחסי ממון. הכיצד ייתכן שעליהם חל חוק נוקשה ומחמיר יותר מאשר על זוגות נשואים? 

הפתרון? אל תשימו מבטחכם בביהמ"ש. הפתרון של ידועים בציבור, הוא אחד - עריכת הסכם שיקבע ויגדיר את האופן שבו הם רואים את השיתוף הרכושי ביניהם, בין אם מדובר בפרק א' ובין אם מדובר בפרק ב', ובין אם בפרק ג'. נכון, לערוך הסכם ממון שכזה אינו דבר נעים, אבל הוא הכרחי. אחרת נמצא עצמנו חשופים להחלטת משפטיות, שלא בהכרח מתיישבות עם ההגיון הסביר.